פסק-דין בתיק דמ"ש 8720-04-11

1.        התובע, מר אהוד סנדלר  (להלן - התובע) הועסק על-ידי הפועל גל חיפה קרית חיים בע"מ (להלן - הנתבעת).  בתביעתו עתר התובע לתשלום תגמולי מילואים שלא הועברו אליו במלואם, וכן לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

2.        בהחלטתי מיום 8.11.12 קבעתי כי יש מקום לעכב את ההליכים באשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהתחשב בסמכות הנתונה בידי המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל בישראל מכח הוראות חוק הספורט, התשמ"ח - 1988.

            לאחר שנקבע כי בית הדין ידון בתביעה לתשלום תגמולי המילואים ולתשלום פיצויי ההלנה בלבד, ולאחר שבמהלך חודש 10/12 שולמו תגמולי המילואים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית - נותר לדון בשאלת זכאותו של התובע לפיצוי בגין הלנת שכרו.

3.        לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבאות:

א.        התובע הועסק בנתבעת כמאמן כדורסל לתלמידים בתקופה 9/10 - 2/11.

ב.         בין התאריכים 15.11.2010 ועד ליום 9.12.2010 ושוב מיום 15.12.10 ועד 16.12.10 שהה התובע בשירות מילואים פעיל.

ג.         במהלך חודש 12/2010 התקבל אצל הנתבעת הסך של 5,314 ש"ח מאת המוסד לביטוח לאומי כתגמולי שירות מילואים עבור התובע בגין  תקופות המילואים האמורות לעיל.

ד.         במהלך תקופות שירות המילואים הפעיל קיבל התובע מידי הנתבעת את שכרו הרגיל (שעמד על 1,600 ש"ח לחודש). מכאן - שהיתרה לתשלום בהתייחס לתגמולי המילואים שהתקבלו אצל הנתבעת מאת המוסד לביטוח לאומי  עמדה על סך 3,714 ש"ח ברוטו.

ה.        ביום 15.10.2012 שילמה הנתבעת את תגמולי המילואים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.12.10, ובסך כולל של 3,992 ש"ח.

טענות הצדדים

4.        לטענת התובע, תגמולי המילואים הינם בגדר שכר עבודה אשר הולן ללא הצדקה במשך כ- 22 חודשים. לעניין זה הדגיש ב"כ התובע כי הנתבעת עשתה בכספים אלה, השייכים לתובע, כבשלה במהלך תקופה ארוכה זו, וכי לא נתנה הסבר מניח את הדעת לעיכוב בהעברת התשלום, ובמיוחד לאור ההליך הארוך שהתנהל בתיק זה לרבות במסגרת הבקשה לביטול פסק-דין.

5.        לטענת הנתבעת, אין מדובר כלל בשכר עבודה שכן התובע המשיך לקבל את שכרו הרגיל גם במהלך תקופות שירות המילואים. עוד טענה הנתבעת כי פעלה כדין בעיכוב העברת תגמולי המילואים, משום שעל פני הדברים נראה כי סכום התגמולים גבוה מהדרוש בהתחשב בשכרו של התובע  (כ- 5,300 ש"ח תגמולי מילואים עבור תקופה בת פחות מחודש, ביחס לשכר עבודה מוסכם של 1,600 ש"ח לחודש) ועל כן שומה היה עליה לערוך בירורים לעניין נכונות סכום תגמולי המילואים. בנוסף טענה הנתבעת כי יש לקחת בכלל חשבון את העובדה כי הנתבעת הינה בגדר מלכ"ר העוסקת בפעילות ציבורית לצורך קידום הספורט בקרב תלמידים.

דיון והכרעה

6.         כאמור בהחלטתי מיום 8.11.12 - דין התגמול בגין ימי מילואים או תשלום על חשבון אותו תגמול בגין שירות מילואים - כדין שכר עבודה, כפי שעולה מהוראות סעיפים 276 ו- 280 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995.

7.         הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1058 מחייבות כי השכר ישולם לעובד במועד שנקבע, ועל סכום שלא שולם במועדו יש, לכאורה, להוסיף פיצויי הלנה בשיעורים שנקבעו בחוק (סעיף 17 לחוק הגנת השכר). הסנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד, היא סנקציה חמורה אשר נועדה לשרש את תופעת השכר המולן.

8.         יחד עם זאת, בית הדין רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על הפחתת פיצויי ההלנה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון, ובין השאר בהתחשב בתום לבם של המעביד והעובד, בנסיבות האובייקטיביות, סוג המעביד וסוג ההלנה. על בית הדין לבחון את מאזן הנזקים, כולל האינטרס הציבורי בהרתעת מעבידים, ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית (וראה: ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון, ניתן ביום 29.11.00, וכן ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ - מונטסנוט איילין אייל, ניתן ביום 24.11.2005).

9.         מקובלת עלי גרסת התובע כי פנה לנתבעת בסמוך לקבלת הודעת המוסד לביטוח לאומי אודות תגמולי המילואים, בדרישה להעברת הסכומים האמורים, וזאת בין השאר במכתב פניה לגב' איריס המטפלת בהנהלת החשבונות של הנתבעת ובשיחות טלפון עם מנהל הנתבעת - גרסה לה מסכימה הנתבעת.

10.       לטעמי, הנתבעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע לא שולמו יתרת תגמולי התגמולים ממועד קבלתם או ממועד פנייתו של התובע בחודשים 1/10 ו- 2/10 - ועד חודש 10/12.

גרסתה של הנתבעת כאילו העדר הסבירות של סכומי תגמולי המילואים ביחס לשכר הרגיל חייב אותה לערוך בירור שעיכב את ביצוע התשלום נטענה באיחור (לא הופיעה כלל בכתבי הטענות ונטענה בדיון מיום 20.1.12), לא נתמכה בכל מסמכים אודות פניה למוסד לביטוח לאומי לעריכת בירורים,  או בהתייצבותה של הגב' איריס מהנה"ח שלטענת הנתבעת היתה אמורה לערוך בירור זה. אין בעצם העובדה כי התובע הופנה על-ידי מנהל הנתבעת לבצע את הבירור מול משרד הנהלת חשבונות שנתן שירות לנתבעת (בירור שלא הניב את התוצאה המבוקשת של תשלום התגמולים) כדי להצביע על כך כי הנתבעת יצאה ידי חובתה בעניין זה.